פרוי

//

New Project

_DSC0236.jpg

      צילום סטילס: רפאל שחרי

The audience bursts into the room of a theatre director who plans to stage "Romeo and Juliet" and demands him to create a theatre that exposes all the dark and hidden places. Like in a dream, layers are uncovered and images, figures and events from the director's soul are revealed. The play deals with the tension between the artist and the audience, with the internalization of social condemnation, and with the conflict between erotic and artistic freedom, on the one side, and censorship and self-censorship, on the other. 

Process

The play "The Public" is an unfinished draft that was not intended to be staged. Lorca was wary of the play's publication: "I have no illusions that my play, known as 'The Public', will be performed here or anywhere else in the world. I believe that there is no theatre company that will stage it and no audience that will bear it". The play demanded from us multiple readings and deciphering. We learned to walk into the trap where whoever lives inside a dream is caught, and to embrace the impossibility of logically decoding the world. At the same time, we found in the play's cryptic and enigmatic world a freedom to say what cannot be openly spoken.

Based on "The Public" by Federico Garcia Lorca, in the translation of Rina Litwin  //  Adapter and Director: Brachi Lipshitz  // Dramaturgy and Lighting Design: Noa Elran  //  Set and Costume Design: Yaara Zadok  // Movement: Aviv Eveguy  //  Music: Daniel Kiczales  //  Vocal Coaching: Ofer Callaf  // Assistant Director: Eran Kraus// Actors: 3rd year students at Nissan Nativ Acting Studio, Jerusalem: Adiel Ariel, Ravit Ashkenazi, Rinat Banay, Itay Ben-Ishay, Yehonatan Boteach, Jonathan Brenner, Naomi Cohen, Itay Elal, Eilon Ferber, Ofri Fox, Oriya Gorgi, Adi Lavi, Avital Vaidberg, Yaaley Weiss, Tom Yarden.

אל חדרו של במאי המתכנן להעלות את ההצגה ״רומיאו ויוליה״ פורץ קהל הדורש ממנו ליצור תיאטרון החושף את המקומות הנסתרים והחשוכים. כמו בתוך חלום מתקלפות שכבות ונחשפים דימויים, דמויות והתרחשויות הנמצאים בתוך נפשו של הבמאי. המחזה עוסק במתח שבין היוצר לקהל, בהפנמה של ביקורת חברתית ובעימות שבין חופש של אירוטיקה ושל אמנות לבין צנזורה וצנזורה עצמית.

על התהליך

המחזה ״הקהל״ הוא טיוטא לא גמורה שנכתבה למגירה. לורקה חשש מחשיפתו של המחזה: ״אין לי אשליות שהמחזה שלי המכונה ״הקהל״ יוצג כאן או בכל מקום אחר בעולם, ואני מאמין שאין להקת תיאטרון שתעלה אותו ולא קהל צופים שיסבול אותו״. המחזה דרש מאיתנו קריאות חוזרות ועבודת פיענוח. למדנו לצעוד בתוך המלכודת שבה לכוד מי שחי בתוך חלום, ולהשלים עם הקושי לפענח בהיגיון את העולם. בד בבד מצאנו בעולם הלא מובן והחידתי של המחזה חופש לומר את מה שלא ניתן לומר בגלוי. 

על פי ״הקהל״ מאת פדריקו גרסיה לורקה  בתרגומה של רנה ליטווין // עיבוד ובימוי: ברכי ליפשיץ  //  דרמטורגיה ועיצוב תאורה: נועה אלרן // עיצוב חלל ותלבושות: יערה צדוק  //  עיצוב תנועה: אביב אבגי //  מוזיקה: דניאל קיצ׳לס  //  הנחיה קולית: עופר כלף // ע. במאית: ערן קראוס//  שחקנים: תלמידי שנה ג׳ בית ספר למשחק ניסן נתיב ירושלים:  איתי אלעל, עדיאל אריאל, רוית אשכנזי, יהונתן בוטח, איתי בן ישי, רינת בנאי, יונתן ברנר, אוריה ג'ורג'י, אביטל וידברג, יאלי וייס, תום ירדן, נעמי כהן, עדי לביא, עופרי פוקס, אילון פרבר.

"נצטרך לעמוד בזה, מפני ששברנו את הדלתות, הסרנו את הגג       ונשארנו עם ארבעת הקירות החשופים של הדרמה." 

על פי ״הקהל״ מאת לורקה בתרגומה של רנה ליטוין

This site was created with love by Yaelza

©2018